בחרתי ביצירה זו מכיוון שאני מאוד אהבתי את סיפור היחסים בין שאול ודוד. הוא מציג בפנינו שאלות שמתקשרות לימינו אנו כמו "האם קיימות בחיי מערכות יחסים שהן חד צדדיות" או "האם קיימות בחיי מערכות יחסים שבהן אני או אדם אחר מעמידים פני חיבה?".

ביצירה זו האומן בחר לתאר את הדמויות בשחור – לבן. זה מסביר לנו הרבה על אופי הדמויות. שאול הוא שחור, מה שמעיד על שחיקה – שאולי נובעת מגילו או מניסיונו או מדברים שראה והתנסה בהם. השחור יכול גם לייצג רוע, או כוונה רעה. מצד שני – יש את דוד שהוא לבן. הלבן יכול לסמל תמימות, בגלל שדוד הוא צעיר ואין בו כוונות רעות. הוא רק עושה את עבודתו, לנגן בשלווה.

הבעות הפנים גם משחקות תפקיד. דוד הוא רגוע, שלו עם עצמו ומסור לנגינה. נראה שאין דבר שעולה במחשבתו או מטריד אותו. לעומת זאת, שאול נראה מודאג או זומם משהו. הוא מסתכל על דוד בעין רעה.

גם דברים מוחשיים מאפיינים את הדמויות. דוד הוא יותר נאה ויפה תואר משאול. בנוסף, דוד אוחז בנבל, שמטרתו היחידה היא מוזיקה נעימה לאוזניים. מצד שני, יש את שאול אשר אוחז בכידון, שהוא כלי הרג אכזרי שמטרתו היא פגיעה בגוף וחדירה לתוכו. הכידון קיים בשביל הרס חיים.

"וְהָיָה, בִּהְיוֹת רוּחַ-אֱלֹהִים אֶל-שָׁאוּל, וְלָקַח דָּוִד אֶת-הַכִּנּוֹר, וְנִגֵּן בְּיָדוֹ; וְרָוַח לְשָׁאוּל וְטוֹב לוֹ, וְסָרָה מֵעָלָיו רוּחַ הָרָעָה. (שמואל א', טז'). פסוק זה נותן פרשנות אחרת ליצירה. יכול להיות ששאול מרגיש רע, ולכן דוד בא ומנגן מולו. לפי פרשנות זו, דוד בתהליכים של ההרגעה של שאול.